אכיפה מנהלית ודיני התעבורה 

החקיקה הפלילית מתייחסת למעשים שהוגדרו כהתנהגות אסורה; מה שמאפיין בצורה המובהקת ביותר את אכיפת החוק, אלו הסנקציות הפליליות שמתלוות לכל עבירה בה נתפס העבריין (במידה והוא מורשע בגין ביצועה). הסנקציה בגין התנהגות אסורה יכולה לנוע בין קנס כספי ועד לעונש של ריצוי מאסר בפועל.

בעבר נהוג היה שכל הפרה של החוק גררה העמדה לדין; בית המשפט היה דן בתיק ומכריע בשאלת האשמה; אם בסוף ההליך היה מתברר שאכן בוצעה עבירה והנאשם הורשע, היה בית המשפט גוזר את העונש.

ככל שהתפתחה המדינה המודרנית, הגישה הזאת התגלתה כבעייתית וקשה ליישום באופן אובייקטיבי, לאור העומס שהיא מטילה על המערכת המשפטית. התגלה הצורך לבצע ההפרדה בין עבירות מינהליות לבין עבירות פליליות מובהקות.

עבירות תעבורה רבות נתפסות כעבירות שבהם קיים אינטרס למדינה להסתפק באכיפה מינהלית לגביהם בתשלום קנס בלבד. במודל האכיפה הזה שאלת הכוונה לבצע את העבירה אינה כל כך חשובה מבחינת האכיפה שלה. מדובר בעבירות שברובן האחריות הינה מוחלטת. למרות שאין לנהג ברכב כל כוונה בהכרח לבצע את אותה העבירה, הוא נושא באחריות לביצועה.

בעבירות מינהליות האזרח רשאי לבחור בין תשלום קנס ללא סנקציה פלילית או רישום פלילי, או להגיש בקשה להישפט והנושא יתברר מול שופט, במידה ואותו אזרח חושב שנגרם לו עוול. בתחום התעבורה שכיח מאוד שנהגים רבים מגישים בקשה להישפט בגין ברירות משפט, זאת להבדיל מן העבירות בהן הזמנה לדין לבית המשפט לתעבורה. 

העבירות המנהליות הופכות ברבות השנים לחלק גדול ממערכת המשפט; הנזק לאינטרס הציבורי שהעבירות הללו גורמות הוא מועט (אם בכלל), העונש הוא קל באופן יחסי ובתי המשפט בדרך כלל לא נידרשים להן.

נהגים רבים מנצלים את זכותם להישפט בגין דו"חות של "ברירות משפט"; בדרך כלל הנימוק הוא רצונם לקבל זיכוי על רקע טענה שכלל לא ביצעו את העבירה שיוחסה להם. במקרה כזה, הם יוזמנו לבית המשפט לתעבורה במחוז השיפוט בו בוצעה העבירה לישיבת הקראה של כתב האישום, ובית המשפט יקבע את הדיון להליך של שמיעת הוכחות. ניסיון העבר מלמד שכל נהג שעומד על חפותו במקרים מעין אלה, כדאי לו מאוד להיוועץ עם עורך-דין לתעבורה שזה תחום עיסוקו. הנימוק השני נובע לעתים מרצון לנהל משפט על רקע הניקוד שמתלווה לעבירה במחשבי משרד הרישוי. אף במקרה מעין זה כדאי מאוד להיוועץ בעורך דין תעבורה טרם הגעה לבית המשפט.

לאחרונה (ינואר 2017) אישרה וועדת הכלכלה של הכנסת רפורמה בתחום קנסות התעבורה והגדילה את שיעור הקנס המקסימלי בעבירות מסוימות לסכום של 1.500 ש"ח וכן את כמות העבירות בתעבורה בהן ניתן להסתפק ב"ברירת משפט" במקום "הזמנה לדין".